פיתוח העונה הרביעית של ״אנחנו על המפית״ התחיל מיד עם שוך מהומות מאי 21, כשנראה שהמרקם הכה עדין של החברה בישראל התנפץ לרסיסים. בפעם הראשונה סביב השולחן היה ברור שהתכנסנו ליצירת דוקו קולינארי, אבל שאין ביכולתנו להתעלם מהייאוש והיעדר התקווה לחיים משותפים. מעודדים מההבנה שדווקא בצלחת הישראלית ממשיך להתקיים הדו שיח שנראה שפסק בחברה, ובאקט טיפולי כמעט, החלטנו שאת העונה הזאת תוביל תמה שאינה בהכרח קולינארית, תחת הכותרת ״דיאלוג״. בישראל חיות כיום מעל 80 קבוצות אתניות שונות, שמשפיעות כל אחת בדרכה על הצלחת הישראלית. ניסינו לבדוק איך משפיע דיאלוג רב תרבותי בין גורמים שונים על צלחת ספציפית, ועל הצלחת של כולנו. התחלנו עם בני זוג בחיים ובקולינאריה, ומשם הרחבנו את מנועי החיפוש של הדיאלוג: בין חילונים לדתיים, יהודים וערבים, מקומיים וזרים וכו. את העונה פתחנו עם רובי ואונאומה, הוא ישראלי והיא תאילנדית, בעלי מסעדת אונאומה בתל אביב שחולמים על בית משותף, משם המשכנו לתעד בין היתר את בני הזוג אכרם ועידן בעלי ״עראבסקה״ בחיפה, שמקיימים דיאלוג מעורר השראה עם זהותם המינית והלאומית, מוזנא ודפי בעלות המיזם ״סיר לסאלאם״, שמתעקשות לקיים ארוחות שבהן התפריטים והלבבות הפלסטיני והמזרח האירופאי פועמים, אפרים ממסעדת שמאלץ הירושלמית, ליטאי חרדי, ששואל שאלות נוקבות ולא ממהר לתת תשובות לגבי זהותו הדתית והלאומית, חוסנייה מרהט, שמנהלת דיאלוג פמיניסטי מול החברה בה חיה ומארחת קבוצות שמכירות ״בדואיות״ אחרת, שאינה עבריינית, שלמה וטאיקו ממכמנים, מצליחים כבר מעל 30 שנה לגשר על פערי התרבות בין ה״יהיה בסדר״ הישראלי, לדיוק והתכנון היפניים, עלי מכפר ע׳ג׳ר, שמקיים דיאלוג מול הגבולות הפיסיים והמנטליים בהם הוא חי כל חייו, יאיר ועומר ממסעדת ברוט בתל אביב שמנהלים דיאלוג קולינארי נוקב וחסר פשרות מול הניכוס הישראלי והילה ויזהר ממסעדת רוטנברג, שמקיימים דיאלוג עם הסביבה הגיאוגרפית, בה בחרו לקיים את מסעדתם בגשר הישנה. שורות אלו נכתבות ביום השבעתה של הממשלה החדשה והמציאות כמו חוזרת בבומרנג טראגי, אבל בגדול נכנסנו לעונה הזאת חבולים ויצאנו מחוזקים ומלאי תקווה. |