אמא תגידי

מפיקה: מור טרגר - דלריה

בימוי ותסריט: אורנה בן דור, עמי טיר 

חברת הפקה: אולפני הרצליה

 

לגבי דידי, אימא היא מקום שאין לו אחיזה במציאות.  כל הפצעים שלי מתחילים מהאכזבה הבסיסית הזו, ולעולם אין אני לומדת. המקום הזה שהוא הבטחה לרוך וקבלה אינסופית, היה עבורי אזור רדוף וזרוע קוצים. הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לעשות עליה סרט. "רק כך תצליחי לפתור את הסבך שביניכן" היא אמרה. כשהייתי קטנה נהגנו לישון באותה מיטה.  בלילות היא הייתה צועקת ובוכה לתוך החושך, ואני הייתי חסרת אונים מול עוצמת הכאב. היום, כשהיא ילדה בת 78 ומחפשת נחמה במבטי, אני מצליחה לזכור רק את הבדידות ואת האכזבה שלה ממני ושלי ממנה. בדרך נס מצאנו דרך זו אל זו דווקא דרך מחלת הסרטן שלי, שחיברה בינינו והפכנו להיות שוב אמא ובת.