נוף עם מאיר פיצ'חדזה

מפיקות: מירית טובי, לינה צ'פלין, "צ'פלין הפקות"

בימוי: לינה צ'פלין
 

 

באביב 99', חזר הצייר מאיר פיצ'חדזה לגרוזיה. הוא עזב לפני שנים ומעולם לא הביט לאחור, כי מאיר פיצ'חדזה שונא נוסטלגיה. הוא חזר לשם עם אהרון, חבר ילדות, ואתו גם עיניה השחורות של אחותו מקוואלה. מקוואלה התאבדה שנה אחרי שהגיעו לארץ. אומרים שהיא מתה מגעגועים לשם. נוסטלגיה. עבר זמן והרגש המעורפל הזה משיג גם את מאיר, ומוליך אותו לגרוזיה לגרד עצבים רדומים. תל אביב 99' – פיצ'חדזה אומן טוטאלי. לא נותן לרגש לנהל את חייו. גר ליד התחנה המרכזית הישנה. היומן שלו כתוב על קופסאות סיגריות. חושב עברית, כותב גרוזינית. סטודיו בניו יורק. מתעורר אחה"צ. מצייר עד שעות הלילה הקטנות. ואחר כך בארים ושתייה. זה לא בילוי-זה החיים. בגרוזיה הוא מחפש את רזו הפסל. פעם בכנסיה נטושה בלב בית קברות, הוא שלימד אותו באהבה לאהוב אמנות. רזו והציור היו תמצית הטוב של ילדותו. קוטאיסי 99' – הוא מגלה שלרוחות העבר הגיון משלהן, ואין מילות קסם שיגרמו להן להיעלם. הן עשויות להופיע בכל מיני הקשרים לא מתוכננים, לעיתים גם לא הגיוניים, אך לעולם לא בלתי צפויים.