מפיקים: יצחק רובין, אבישי כפיר
בימוי: יצחק רובין
שחקן ראשי: שרון אלכסנדר
שחקנית ראשית: אורנה פורת
שחקן משנה: יוסי סגל
שחקנית משנה: סמדר קילצ'נסקי
צילום: רון כצנלסון
תסריט: יצחק רובין
עריכה: אריק להב-ליבוביץ, ויקטור טורקיה, יצחק רובין
עיצוב אומנותי: צאלה ישראלי
עיצוב תלבושות: רקפת בהיר, נטלי קלמן
מלחין: יוסף ברדנשוולי
פס קול: יוחאי משה, ג'ון פרסל, ישראל דוד
איש תאטרון בתחילת הדרך חוזר ארצה כמה שנים שבהן חי בפריס לנוח מכשלון המחזה הראשון שכתב, גם לברוח מסיפור אהבה לא גמור. אשליית הבריחה מתפוגגת כאשר הוא מבשר לאימו, ניצולת-שואה, שלקתה במחלה ממארת. בתוך המשפחה מתפתחת דרמה מסועפת סביב "שקרים לבנים" של כולם. הבן מסתיר מאמו את דבר מחלתה, היא מתעלמת מתחושת הכישלון שלו, רופא המשפחה ידי אישי של האם שטעה באיבחון מוקדם של המחלה משתף פעולה עם הבן בהסתרת העובדות. רק הבת, המגיעה במיוחד מארה"ב מנסה לנתץ את מערך השקר
החרדה מפני אובדן קיומי, פיזי ומטאפיזי, הציר שעליו סובבת עלילת הסרט, היא אחת הדרמות האנושיות הגדולות המתחוללות בנפש האדם משחר קיומו. דרמה זו מתרחשת בקוים מקבילים אצל כל אחד מגיבורי "שקרים לבנים". הסרט בוחן כיצד דווקא כאשר המוות מתקרב, כשהחידלון הוא ודאי, מתעצם הצורך של בני המשפחה לגונן על הזולת ולעשות זאת באמצעות "שקרים לבנים", המאפשרים לגיבורים להאחז ולשמור על שיגרת חייהם. אבל המתח המתמיד בין השקר לבין המציאות הולך ומחריף לקראת רגע האמת הצפוי המוות הרי יוצר מצבים בעלי עוצמה רגשית רבה ומוביל לעתים אל אבסורדים מלאי הומור אהבה וחמלה. גם לאמת "האובייקטיבית", המיוצגת ע"י אחותו של הגיבור שמטיחה בפני המשפחה את העובדות לאשורן, גם לה אין ערך אם היא אכזרית ומתאכזרת.